נו רסט נכסים וניהול בע"מ נ' זילברנגל

החלטה

1.ביום 12.5.13 ניתן תוקף של פסק-דין להסכם פשרה בין בעלי-הדין, ולפיו התחייב המשיב-הנתבע לשלם למבקשת-התובעת סך של 65,000 ₪ 'בתוך 30 יום ממועד מתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה זה'.

ביום 26.5.13 הוגשה הבקשה דנן לפי תקנה 363(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) למתן צו עיקול בתכוף לאחר מתן פסק-הדין.

2.תקנה 363(ב) לתקנות קובעת לאמור:

"בית המשפט רשאי ליתן סעד זמני להבטחת ביצוע פסק הדין בעת מתן פסק הדין או בתכוף לאחריו, ואין צורך, לשם כך, בהמצאת התחייבות או במתן ערובה לפי תקנות 364 ו-365(ב). הבקשה לסעד הזמני יכול שתהיה בעל פה".

תכליתה של הוראה זו למנוע הברחת נכסים בפרק הזמן שבין מתן פסק-הדין לבין פתיחת תיק הוצאה לפועל. נפסק, כי תקופת הזמן הנקובה בתקנה 363(ב) לתקנות אינה מוגדרת, ברם ברי כי מדובר בפרק זמן קצר.

ראה ע"א 890/05 משה נ' שרב השקעות בע"מ [25.12.05]).

3.אמנם נכון, בהתאם לסעיף 6(ב) לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל) כפי שתוקן בתיקון מספר 29 משנת תשס"ט, 'לא תוגש בקשה לביצוע פסק דין כאמור בסעיף קטן (א) אלא לאחר שחלף המועד שנקבע בפסק הדין לביצועו, ואם לא נקבע מועד כאמור – לאחר שחלפו 30 ימים מיום מתן פסק הדין; ניתן פסק הדין שלא במעמד החייב ונדרש הזוכה או בא כוחו להמציא את פסק הדין לחייב, יחל מניין 30 הימים במועד המצאת פסק הדין.'

4.לכאורה אפוא בפרק הזמן אשר 'בתכוף' לאחר מתן פסק-דין יש למנות את כל התקופה שבה אין הזוכה רשאי להגיש בקשה לביצועו, קרי, 30 ימים ממועד מתן פסק-הדין או ממועד המצאתו לחייב.

5.ואולם, סעיף 6(ב1) לחוק ההוצאה לפועל מסמיך את רשם ההוצאה לפועל '...להתיר לזוכה שביקש זאת, בבקשה הנתמכת בתצהיר, להגיש בקשה לביצוע פסק הדין, אף אם טרם חלפו 30 ימים מיום מתן פסק הדין, אם היה לרשם יסוד סביר להניח שאי-פתיחת תיק הוצאה לפועל עלולה לסכל את ביצוע פסק הדין.'

תכליתה של הוראה זו למנוע מהחייב - בפרק הזמן שהוקצב לו לקיים את חיובו בלא שינקטו נגדו הליכי הוצאה לפועל – לסכל את ביצוע פסק-הדין על ידי הברחת נכסים.

6.הנה-כי-כן, אם יעלה בידי הזוכה להציג מסכת עובדתית המבססת יסוד סביר להניח כי אם לא יינקטו הליכי הוצאה לפועל נגד החייב עלול הדבר לסכל את ביצוע פסק-הדין רשאי הרשם, על אף האמור בסעיף 6(ב) לחוק ההוצאה לפועל, להתיר לזוכה להגיש בקשה לביצוע פסק-הדין גם בטרם יחלפו הימים שהוקצבו בפסק-הדין או בהתאם לסעיף 6(ב1) לחוק ההוצאה לפועל.

סעד לפי תקנה 363(ב) לתקנות יינתן אפוא רק בפרק הזמן הקצר שבו טרם עלה בידי הזוכה לפתוח תיק הוצאה לפועל. שבועיים ימים ממועד מתן פסק-הדין הוא פרק זמן ארוך למדיי ובמהלכו יכול הזוכה לפנות לרשם ההוצאה לפועל ולקבל סעד לפי סעיף 6(ב1) לחוק ההוצאה לפועל.

ואם ייאמר כי סעד לפי סעיף 6(ב1) לחוק ההוצאה לפועל יינתן רק '..אם היה לרשם יסוד סביר להניח שאי-פתיחת תיק הוצאה לפועל עלולה לסכל את ביצוע פסק הדין' יש להשיב כי תקנה 363(ב) לתקנות לא נועדה לעקוף את חוק ההוצאה לפועל. לכן, לאחר תיקון חוק ההוצאה לפועל משנת תשס"ט, בעת שבית-המשפט דן בבקשה לפי תקנה 363(ב) לתקנות עליו לשקול אם מתן הצו דרוש כדי למנוע סיכול ביצוע פסק-הדין.

7.במקרה דנן, מהמועד שהסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק-דין ועד למועד הגשת הבקשה דנן חלפו למעלה משבועיים.פרק זמן זה אינו 'בתכוף' לאחר מתן פסק-הדין, שכן בפרק זמן זה היה בידי המבקשת די זמן כדי להגיש בקשה לרשם ההוצאה לפועל להתיר לו פתיחת תיק הוצאה לפועל נגד המשיב, ובמסגרת זו לבקש עיקול על נכסיו.

ראוי להזכיר כי דרך המלך לביצוע פסקי-דין היא פניה לגוף המופקד על ביצועם, קרי, לשכת ההוצאה לפועל.

די בכך כדי לדחות את הבקשה.

8.על כך ניתן להוסיף כי לא הרי פסק-דין הניתן לאחר שמיעת ראיות כהרי פסק-דין הנותן תוקף להסכם פשרה בין בעלי-הדין. כידוע, לפסק-דין הנותן תוקף להסכם פשרה פן שיפוטי ופן חוזי.

במישור החוזי מבטא פסק-הדין את רצון הצדדים להביא את הסכסוך ביניהם לידי סיומו בתנאים המוסכמים והמפורטים בהסכם. לפיכך אם תובע סבור שהתנהגות הנתבע בעבר מעידה על ניסיונו להבריח נכסים, מן הראוי שיעלה סוגיה זו במהלך המשא ומתן וידרוש בטוחה מתאימה (כגון הטלת עיקול על נכסי הנתבע שיהיה בתוקף עד לקיום חיובו) וידאג להכליל תניה בעניין זה בחוזה. למותר לציין כי לא מן הנמנע כי נתבע יסכים להתפשר כדי למנוע עיקול על נכסיו.

9.מהבקשה דנן עולה כי במהלך המשא ומתן כמו גם בעת כריתת החוזה (הסכם הפשרה) ידע בא כוח המבקשת כי יש בידי המחזיקה (כלל חברה לביטוח בע"מ) כספים השייכים למשיב. כמו-כן חששו פן יעשה המשיב מעשים שמטרתם להבריח נכסים התעורר אף הוא זה מכבר.